? כעס וכעס עצמי – מה עושים עם זה
כעס הוא בעיה שרובינו מתמודדים עימה כמעט כל יום. אנו כועסים לרוב כשדברים שאינם קורים כפי שאנו רוצים, וכשאנשים אינם מתנהגים כפי שאנו מצפים.
כשקשה לשלוט על הכעס, אנו מתפרצים ופוגעים באנשים סביבנו, ולבסוף מרגישים רע ופוגעים בעצמנו. או שאנו מדחיקים ואז פוגעים בעצמנו גם כן – משום /שאנו חונקים רגשות, ואז חשים מתוסכלים. ובסוף זה יצא החוצה בלי שתכננו ואפילו על מישהו שלא קשור.
אז למה אנחנו לא משתנים? הרי אנחנו כל כך נאורים ומשכילים, מבינים, מתבוננים בעצמנו, לומדים ועדיין חוזרים על אותן טעויות שלא מתאימות לנו – כל אחד בשדה לו. כמה פעמים הבטחת לעצמך לא לכעוס או לצעוק על הילדים שלך? לא להתרגז ממה שאמר בן משפחה או מביקורת שהעבירו עליך. אבל ברגע האמת אתה שוכח את ההבטחות וגם שוכח לנשום ולספור עד 10 או 50 כמו שלמדת. זה חזר. אחר כך כעסת על עצמך, הרגשת נורא, חשבת שלמדת ועדיין חזרת על זה. ואז מה? שוב כעסת על עצמך וחוזר חלילה. מה גורם לזה? איך באמת ניתן לעשות שינוי?
מקור הכעס – אגו
קודם כל נבין שאנחנו לא מושלמים, ואף פעם לא נהייה, כי זה טבע האדם. זה לא אומר שאי אפשר להשתפר ולצמוח, אבל תמיד יהיה מה לעבוד עליו ואף פעם לא ננוח על זרי הדפנה ונרגיש שאנחנו בסדר לגמרי ונהיה שלמים עם עצמנו. למה? כי אנחנו מורכבים משני כוחות – האני העליון, והאגו.
יש בנו חלק גבוה ורוחני ויפה – נפש אלוקית, קוראים לה בקבלה. והיא מנחה אותנו ומראה לנו את הנכון והטוב. פרויד קרא לה “האני העליון” ובפילוסופיה היא נתפסת כ מצפון שלנו. ונניח שהתפתחנו ולמדנו, והצד שזה שלנו הוא לשביעות רצוננו.
אבל קיים גם צד אחר- בקבלה נקרא “הנפש הבהמית”, יצר הרע, ובפסיכולוגיה קוראים לו אגו. זה האני האנוכי שלנו, דואג לצרכים ולרצונות שלו, נהנתן, חומרי, רודף תשומת לב וזקוק מבחוץ לפינוק או תשומת לב, למתנות, מזון גורמה, פינוקים ועוד. הוא רע? לא בהכרח. אבל השתעבדות שלנו אליו סופה להוביל לרע. אותו חלק שלנו רוצה לשלוט בנו ובסביבה, הוא מרכז העולם. דורש סיפוק מיידי ותשומת לב, ואם לא הוא נעלב. וגם לא אכפת לו לקחת מאחר כדי שיהיה לו יותר. כמו ילד קטן ומפונק…והוא מביא אותנו לכעוס ולהתפרץ, להתעצל ולהתנהג כמו שאנחנו לא אוהבים. הוא לא רוצה שנצמח רוחנית ונתחבר לחלק הגבוה יותר שלנו. או נוותר על הנאה שלנו למען האחר.
וכשאנו נופלים ברשתו, וכועסים – בהתחלה מתפרצים על האחרים ובסוף כועסים על על עצמנו, אנחנו עצובים. מדוכאים. קפואים. וזה תוקף אותנו על המקום. ואנחנו מגיבים כאן ועכשיו – רוצים לעשות חשבון עם עצמנו ולסגור עניין. וחושבים שזה מגיע לנו . בטח. וזה התכסיס של האגו כדי לשלוט ולא להשתנות.כי מרוב רגשות שליליים אנחנו נכנסים לדיכאון כעס עצמי ויאוש. רגשות אילו מחלישים אותנו ואת הביטחון העצמי שלנו ואת האמונה שלנו ביכולתנו לחולל שינוי ולהשתחרר מאותה התנהגות לא רצויה, ומאלצים אותנו להמשיך באותה דרך. תחושת ההשפלה הזו יכולה אף להביא את עצמנו לרצות לברוח או לפצות את עצמנו בעשייה של דברים נמוכים רוחנית, להרחיק אותנו מעצמנו ולדרדר אותנו עוד – כמו אכילה רגשית, צפייה בסרטים ריקנים, שתייה ואף שימוש בחומרים מסממים.
אז מה הפתרון? לוותר לעצמי ולקבל את עצמי כמו אני בשגיאות ובהתנהגות הלא רצויה שלי? זה גם לא פיתרון משם שמקבע את ההתנהגות שאינני מרוצה ממנה ומביא לעצבות.
כשאנו מתמודדים מול אירוע שמעורר בנו כעס, יעזור לנו מאוד:
- לזכור שאת האחר יש לשפוט לכף זכות ובמידת הרחמים תמיד. זה כבר יוריד 50% מהסיבה לכעס1.
- להבין שבד”כ המאורע המכעיס איננו מכוון נגדי אישית וגם לא בהכרח קשור אלי אלא לקושי או חוסר של האדם שגרם לי להתפרצות הכעס.
- להבין שעלינו לעשות עבודה על עצמינו לחקור את הסיבות והגורמים לכעס ולפתח מעקפים רגשיים כדי לנטרל את תבניות התגובה שלנו לאירועים חיצוניים.
לחקור את סיבות הכעס ולטפל בהן
הכוח לשינוי נמצא בעשיית חשבון נפש בזמן נתון, בשקט, ללא הפרעה ותוך התבוננות מבחוץ על ההתנהגות שלי ועל הגורמים לה. שעות טובות להתבוננות זו הן בשעות הלילה לפני השינה. בלי כעס עצמי, נעשה תהליך של חקירה: ניסיון אמיתי להבין את הגורמים להתנהגות הזו.
- איזה מעשה חיצוני שקרה קודם והביא להתנהגות הזו שלי? לתגובה הזו? מה היה הטריגר?.
- התבוננות: איזה רגש התעורר בי עקב מצב זה? זו הפרשנות הסובייקטיבית שלי לנושא.
- באילו סיטואציות הרגש הזה חוזר?
- מתי הרגשתי כך בעבר? אם נחקור את הרגש ונחפש מתי הרגשתי כך בעבר, נגלה שהוא נובע מחסך רגשי שלי מהעבר, משהו שחסר לי, או שאני סוחב אותו מפגיעה רגשית מאירוע בעבר.
- האם באמת לרגש הזה יש מקום היום בחיים שלי היום או לא?
- אפשרות א’ – אין מקום בהווה לרגש הזה. מהבנה זו נוכל להתקדם ולטפל בחסר שלנו , נרגיע את אותו פצע כואב ברגש שלנו שמהווה את נקודת ההתחלה לפגיעות ומכאן לביטויי הכעס וההתפרצות.
- אפשרות ב’ – הרגש הזה קשור להווה. אני לא אוהב או מקבל את היחס אלי. ועל כן עלי להציב גבול. במצב זה הכעס מגן עלי ואשתמש בו להצבת גבולות באסרטיביות ולחשוב ולהיערך להשפעה שתהיה לזה על הסביבה, כמו עימותים בהתחלה עם הסביבה שרגילה לתגובות הקודמות שלי.
- ומכאן נוכל לשנות: נגדיר תכנית פעולה להתמודדות עם המצב ונבחר מראש אלטרנטיבה אחרת להתמודדות.
דוגמא: אני צועק על ילדי כשאני נכנס הביתה, וחסר סבלנות.
- טריגר: שאני נכנס הביתה אני רואה מהפכה, כלים וחפצים שזרוקים ברחבי הבית.
- התבונות: הרגש שמתעורר בי הוא חוסר שליטה בסביבה ומתח נפשי.
- חזרה: הרגש חוזר בכל פעם שאני מצפה מילידי להתנהג בצורה מסוימת והם לא מצייתים לי.
- אירוע עבר קשור – אמא שלי דרשה ממני סדר והענישה אותי על בלגאן בחדר ולכן מצב זה מכניס אותי למתח. ואז אני כועס ומתפרץ על ילדי.
- האם יש לרגש הזה מקום?
- אפשרות א’ – אמא שלי כבר לא מנהלת את החדר שלי…ואני מחליט כמה זה חשוב לי ואין צורך להיכנס למתח בגלל זה. אני לא אקבל עונשים או צעקות על הבלגאן. זו תבנית לא שלי שקיבלתי מאמא שלי.
- אפשרות ב’ – עדיין נעים לי בבית מסודר ולא נעים לי עם ההתנהגות הזו. אשים גבול ודרישה ברורה לילדים ואתעקש . אך במקום לצעוק על הילד שהוא מפזר את הדברים שלו בכל הבית, לבקש בתקיפות בלי מעורבות רגשית, תוך הבנה שהוא לא עושה את זה נגדי, וזה לא קשור אלי אלא אליו.
בתהליך זה הצלחתי לנטרל את האגו והתבנית שצרובה אצלי במוח כמנגנון תגובה למאורע חיצוני.
מכאן ניתן לראות שהרגש של הכעס כשנעשה ממקום של התבוננות ומודעות עצמית ולא כהתפרצות רגשות בלי ללא שליטה הוא חיובי משום שהוא מקדם את הבגרות הרגשית שלנו וצמיחה, ומלמד אותנו להציב גבולות לנו ולסביבה שלנו.
הכעס ככלי לביטוי עצמי
לסיום אני רוצה להביא מדברי הרב קוק. הרב קוק התייחס בספרו “אורות הקודש” לסוגיית הכעס באומרו שכשאדם כועס הוא מאותת בכך שישנם בתוכו כישרונות, חלומות ועוצמות חיים שאינם באים לידי מימוש. לשיטתו, הטיפול השורשי בכעס צריך להיות מעבר לזיהוי, הבנה ושליטה עליו אלא גם בהוספת “יצירה רוחנית” . הכוונה היא לזהות כישורים וכוחות מיוחדים הטמונים בנו ואינם באים לידי ביטוי בחיי היום יום, ומציאת הדרך להביאם לידי מימוש. החיים הם שוחקים ועבודה וטיפול בילדים ובבית מתישים וגוזלים זמן רב, ואם אנו לא מוצאים זמן ומקום לחקור את ליבנו ולהביע את עצמנו במלאנו, אנו יכולים לעבור אותם בריקנות רוחנית ורגשית, דבר המביא אותנו להיות רגישים ליפול בכעסים ותסכולים ואף דיכאון.
לסיכום – אז איך מטפלים בכעס?
לאט ובהתמדה… התהליך לא גוזל זמן רב ואינו צריך להבהיל. פשוט לזכור את שני המרכיבים העיקריים:
- מעקב יומיומי בערב לפני השינה וניהול יומן רגשות, כדי לטפל במקור הרגשות המביאים אותי לידי כעס ולחזק את הגבולות שלי שמגדירים את העקרונות שלי.
- חיפוש אחר תחום עניין כתחביב שנוגע לי בלב ומביא לידי ביטוי משהו עמוק ממני. זה משתנה מאדם לאדם. דרך קלה לזהות את התחום היא להיזכר בילדות שלי – מה אהבתי, למה נמשכתי ומה הביא לי אושר כילד. תחומים לדוגמא הם יוגה, ריקוד, ספורט אתגרי או תחרותי, ציור, אמנות, כתיבה, התנדבות, לימוד קורס לא לשם המקצוע ועוד…
בהצלחה.
אלונה